כה הרב משה צבי נריה זצ"ל, אחד מבכירי תלמידיו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל,

ומנאמני פוקדי ציונו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, להיות המבשר, היוזם והמגשים של "ישיבות בני עקיבא"

ולימים "מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא" ביחד עם הרב אברהם צוקרמן זצ"ל.

זמן קצר לאחר שנכבשה מירון במבצע "חירם" ע"י גדוד 79 מחיל השריון ולאחר שבת ההודיה

שנערכה במירון עם חיילי הגדוד, בהשתתפות הרב נריה זצ"ל, קיבל על עצמו הרב להחיות את

ישיבת "בר יוחאי" אשר עמדה שוממה מאז מאורעות תרפ"ט.

הרב נריה זצ"ל אשר עמד בראש ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה שלח קבוצת תלמידים ככוח חלוץ,

אשר רצו למזג תורה וחלוציות כאחד, ולא נמצא להם מקום ראוי לכך מאשר מירון.

כראש ישיבה, לישיבה המתחדשת, מונה הרב משה ברגמן שהתמסר לשליחות בהתלהבות חסידית חלוצית.

כשבליבו מתנגן כינור קדושתה של ירושלים עירו, בא רבי משה למירון. הוא ראה כי קיומה של הישיבה בסכנה

ונחלץ להצילה. עבר רבי משה במעברות וביישובי העולים והעלה משם למירון תלמידים רכים אשר נפש הוריהם

חשקה ללמדם תורה.

כשהחל רבי משה לבדקם, מצא ביניהם יודעי משנה ויודעי אגדה ומאידך תלמידים אשר לא ידעו קרוא וכתוב.

לא נפל ברוחו, אלא עמד ומיינם לפי רמתם והביא מלמדים שיעזרו לו במלאכת הקודש. מאמציו של הרב נשאו

פרי יותר מהצפוי ועקב הביקוש הגדול, פנה הרב אל הגבאים של "ישיבת מירון" הקודמת וביקש מהם לאפשר לו

לשפץ את חורבות בניין הישיבה, לצורך הרחבתה ובהסכמתם תיקן וחידש את הבניין שנהרס רובו ככולו בידי הערבים,

לפני קום המדינה. דאג רבי משה לספק לתלמידיו מקומות לינה ושלוש סעודות בכל יום, למען ישבו וילמדו תורה

בשקידה באין מפריע. משנודע לו כי ישנם תלמידים בישיבה אשר יתומים מאב או מאם, החל לדאוג גם לצורכי הלבשת

התלמידים וסיפק כל מחסורם. כדי לאפשר לתלמידים, אשר יד הוריהם לא הייתה משגת כדי לתמוך בהם בעתיד,

דאגה הנהלת הישיבה להנהיג בין כתליה שיעורים במלאכת השחיטה והסופרות, וכן חייטות, פקידות,

תיקון חשמל וטבחות.

בערב שבת יוצאים רבני הישיבה עם התלמידים לקברו של רבי יוחנן הסנדלר שבמעלה ההר שם שרים את "שיר השירים",

כשהעיניים צמודות להרים ולבקעות, כשם שקבלו את פני שבת המלכה האר"י הקדוש רבי יצחק לוריא ו"גוריו".

פותחים בשירה וריקודים וצועדים תוך כדי כך, לציון של הרשב"י שם מקבלים את השבת ושרים את השיר "בר יוחאי

נמשחת אשריך". בין קבלת שבת למעריב, נושא דברו ראש הישיבה ולאחר מכן מתפללים מעריב בקדושה ועולים לסעודת

שבת בישיבה. במוצאי שבת מתכנסים ליד הציון של ר' אלעזר בר' שמעון. בטקס חגיגי מיוחד עורכים שם "הבדלה",

מאחר ובגמרא מסופר על ר' אלעזר שידע להבדיל בין קודש לחול. השבת עצמה יש בה אחד משישים מגן-עדן.

התלמידים שרויים בתורה, שירה ולימודים. האווירה היא לא רק של קודש אלא של קודש הקודשים.

בשנת תשכ"ז השתנו צרכי האזור ודרישות התלמידים, ובהתאם גם הישיבה שינתה את פניה ו

הפכה להיות ישיבה טכנולוגית. מגמות הלימוד היו מסגרות ומכונאות רכב.

בשנת תשמ"א, עת היו בישיבה כ 100 תלמידים, הגיע אליה צוות ר"מים צעירים, בוגרי בית- המדרש למורים מר"ץ

שבמבשרת ירושלים, שראו את החינוך כמשימה החשובה ביותר שבדור. הם טיפחו את התלמידים בשקידה

ובמסירות ובעבודת ה' ללא לאות.

עם עלית יהודי אתיופיה לארץ, נענתה הישיבה בראשותו של הרב אברהם אנגל לאתגר חלוצי נוסף וקלטה עשרות

מעולי אתיופיה, שעם רדתם מהמטוס קיבלו בישיבה בית חם שדאג לכל מחסורם, הגשמי והרוחני. העולים הגיעו

להישגים יפים בלימודים וחלקם אף לתעודת בגרות. הם קיבלו הכשרה מלאה לחיים, כולם משרתים בצה"ל

ביחידות טכניות וקרביות, חלקם אף המשיכו בישיבות הסדר.

השמועה בדבר דרך טיפול המיוחדת של הצוות החינוכי עשתה לה כנפיים גם בסביבה הרחוקה יותר, ואט אט החלו

להגיע לישיבה תלמידים ממקומות מרוחקים יותר – מרמת-הגולן וממרכז הארץ. תלמידים אלה, שרבים מהם אופיינו

כמתקשים לימודית גילו עולם חדש. הם זכו לאהבה, להתייחסות, לאמון ביכולתם ולטיפוח הכוחות המיוחדים שבהם.

תוך תקופה קצרה התחזק הדימוי העצמי שלהם והם הגיעו להישגים נפלאים בכל התחומים וחלקם אף לתעודת בגרות.

ההישג החשוב ביותר הוא שרבים מהם ממשיכים בישיבות הסדר, ובמכינות קדם צבאיות המכשירות אותם

לשירות ביחידות המובחרות ביותר בצה"ל.

בשנת תשנ"ג נקראה הישיבה לשאת דגל נוסף. הורים ומחנכים לילדי האזור, מפקחי משרד החינוך וראש המועצה

האזורית ראו את הכוחות הפועלים בישיבה וביקשו להקים בה חטיבת ביניים עיונית לילדיהם. עם הזמן הפכה

החטיבה למסלול עיוני לכל דבר עם המשך לכיתות הגבוהות עד כיתה י"ב.

תלמידים מצטיינים ממרום הגליל, צפת, מעלות, חצור וכו' אינם מכתתים עוד רגליהם למרחקים ומעדיפים להסתופף

בצל קורתה של הישיבה. מסלול זה הצטרף למסלול הטכנולוגי, שגם בו, במקביל להישגיים החינוכיים עלתה מאד

במשך השנים הרמה הטכנולוגית.

יחס האמון וכבוד ההדדי בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים לבין מוריהם, הוא אחד הדברים המייחדים את הישיבה

וזאת דווקא מתוך הכרת השונות והייחודיות של כל אחד, וקבלתו של כל אחד כמו שהוא- "כי בצלם אלוקים עשה את

האדם". בישיבה יש אינטגרציה אמיתית- שילוב בין עולים לוותיקים, בין ספרדים לאשכנזים, בין עירוניים למושבניקים,

ובין קיבוצניקים לתושבי עיירות פיתוח.

הישיבה חושפת את תלמידיה לחידושים ולהתפתחות מדעית מתמדת. התלמידים לומדים באמצעות עזרי לימוד

מתקדמים. סדנאות הישיבה מצוידות במיטב הציוד הטכנולוגי החדיש. מעבדות כרסום וחריטה ממוחשבות,

מעבדות רובוטיקה ופנאומטיקה, גם הם מדור האחרון, חושפות את התלמיד לקידמה בתחום זה.

עם הגידול במספר התלמידים, התפתחה גם התשתית ונבנו מבנים רבים. הצוות החינוכי מתאים לתלמידים תכניות

לימודים מיוחדות ושוקד על העלאת רמת הלימודים ועל שיפור שיטות הלימוד. עם התקדמות העולם הטכנולוגי,

וביסוס הלחימה וההגנה על מדינת ישראל, במערכות ללוחמה אלקטרונית והגנה טכנולוגית מתקדמת,

נענתה הישיבה בשנת תשע"ד לאתגר ציוני נוסף, ופתחה מסלול בשיתוף חיל האוויר הנקרא "כנפי שחר"

כאמור בפסוק "אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים" (תהילים קל"ט). התוכנית נועדה להצמיח דור חדש של לוחמים

המשרתים בתחום הטכנולוגי מבצעי, של חיל האוויר מתוך גדלות בתורה ובמידות לצד מצוינות מדעית ולימודית.

האתגר של הצמחת בחורים המשלבים תורה חכמה ומדע, חדורים תחושת שליחות חזון ומוטיבציה, ונכונים לשרת

בצבא במיטב טכנולוגיות העתיד של חיל האוויר כל אלו יחדיו הינם הגשמת חזונו של הרב משה צבי נריה זצ"ל

בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". עיקר הדגש החינוכי בישיבה מושם על החינוך לערכים ומידות

טובות ועל היחסים שבין אדם לחברו. התלמידים מתחנכים להיות אזרחים נאמנים למדינת ישראל, לשמירה על ערכי

הדמוקרטיה, ולראיית מדינת ישראל "כסא ה' בעולם" וראשית צמיחת גאולתנו. התלמידים עוסקים בפעילות התנדבותית

באזור בהדרכה בסניפי בני-עקיבא, במשמר אזרחי, במד"א ועוד.

הישיבה משקיעה רבות בתחום החברתי וכל אנשי הצוות שותפים בעשייה חינוכית זו. המגורים בפנימייה מאפשרים

לצוות ההדרכה להעניק פעילות חברתית והפגתית בשעות הערב ונערכות פעילויות מגוונות בנושא. כמו כן נערכים ימי עיון,

סמינריונים, ימי-שדה, וכן חוגי העשרה מגוונים. בוגרי הישיבה שותפים בפועל בכל תחומי העשייה הציונית: ברבנות,

בשירות ביחידות המובחרות ביותר בצה"ל, בתעשייה, בחינוך ובהתיישבות. הישיבה שואפת לגדל דור של בני תורה

הנאמנים לתורה, לעם ולמדינה, הרואים במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו, ואת כל אחד מהם כשותף

לבנייתה של מדינת ישראל על ערכי תורה ועבודה, כדרכם וחזונם של גדולי הציונות הדתית.